שלום לכולם, אני מודה למארגני האירוע שנתנו לי לדבר כאן בפניכם מכלי ראשון ובלי אמצעים ומתווכים, לא באתי כאן לשנות סדרי בראשית, רק לפקוח את עיניכם ולתת את הדעת על דברים שכבר קיימים ונמצאים בעולמינו.
עולם השידוכים הוא מורכב ובפרט בציבור הליטאי, שאו סביב עיניכם וראו, יושבים כאן הורים מטובי המשפחות אשר נחתה עליהם גזירת שמים וילדיהם לא זכו לבוא בברית הנישואין במועד הרגיל, כל אחד רוצה להיראות כמו כולם, שכניו, חבריו ללימודים או לעבודה, ישנם משפחות שברוך השם זוכים להשיא את ילדיהם אחד אחד כמקובל עם בן/ת גורלם הנראה כליל המעלות וההתאמה, הן מבחינת הזוג והן מבחינת המשפחה, אך לעתים קורה מסיבות הידועות לנו או שאינם שיש גזירת שמים ואחד או יותר מהילדים לא זכה להיות כמו כולם, או אז ההתמודדות היא הן של הילד והן של ההורים כל אחד מסביבתו וקרוביו, מתפללים ובוכים נותנים צדקה וסגולות ושאר חפצי שמים שניתן בעזרתם להתמודד ולייחל לנס שיקרה וגם הילד שלנו יבוא בברית הנישואין כשאר בני גילו.
אך לעתים גזרה ההשגחה והישועה מתעכבת ומתעכבת, אל לנו להכנס לחשבונות שמים, אבל כן, גם אנחנו נכנסנו למועדון המתמודדים עם צרה זו, לעתים ניתן לתלות זאת בגורמים טכניים מעולמינו, ולעיתים זו גזירה, גזירה כפשוטו ממש. ולכן אני כאן לתת לכם מספר כלים מנסיוני כרווק מבוגר שלא זכה עדיין להקים בית ואני מייצג הרבה מבני גילי שאני נמצא איתם בקשר מתמיד בנושא, וכן הרבה מבנות ישראל שאני וחבריי נפגשים עימן לעתים.
ראשית כל – בחיי היום יום ישנו הבדל מהותי בין הבנים לבנות בגילאים אלו, בעוד שהבנות בדרך כלל מסיימות את הסמינר כל אחת עם המקצוע שלה ביד, נכנסות לשוק העבודה וחיות בשגרת היום יום כמעט כמו נשים נשואות (ללא ילדים), לא כך הבנים שנמצאים בישיבה באותה מתכונת של סדרי לימוד ותפילות יום ביומו, וכך חולפים להם הימים והשנים, ומטבע הדברים נגרמת שחיקה, כי ברגע שאנחנו לא בתלם חסר בשאיפה ובסיפוק, אם בחור רגיל נכנס לישיבה שאיפתו היא לסיים בהצלחה 5-6 שנים, ואז לקבל את זיווגו כפי מעלתו, להמשיך בכולל טוב, ואז אולי לקבל איזה תפקיד, שבנוסף הוא גם מגדל ילדים על כל המשתמע מכך, תמיד השאיפה גורמת להמשך השגרה היומיומית, לבחור המבוגר אין את זה, הוא נמצא במין חדר המתנה למועד בלתי ידוע, יום רודף יום, ואם כן הדבר גורם לשחיקה מוגברת וחוסר סיפוק מחיי היום יום, דבר שאמור לאלץ את ההורים והמחנכים לשים לב ולפעול בנושא, היום יום חייב להיות מסודר, הדברים נוגעים הן על השנים שמתבזבזות וחבל, והן על מצבם הנפשי של בחורים אלה שעלול להדרדר בגלל חוסר מעש ושממון יומיומי.
שנית – חייבים לדעת וזה ברור, ילד שמתחתן בגיל מבוגר אין הפירוש הוא שהוא חוזר בגלגל הזמן לגיל 19-22, השנים שחלפו הן שנים חשובות, כל צד התפתח לכיוון שלו, כל צד פיתח מחשבות וחלומות משלו, ומטבע הדברים קשה יותר לגשר על הפערים, בחור פנה לאיזה עיסוק צדדי שיהיה לו נחמד להמשיך בו אחרי הנישואין, בחורה לומדת איזה מקצוע ומעוניינת להמשיך בו אחרי החתונה, ועוד ועוד דוגמאות, וכאן צריך להכניס את השיקול של ההתפשרות על דברים לא מהותיים, סיפר לי פעם בחור שנפגש עם בחורה, בפגישה שלישית היא אמרה לו אני אחרי החתונה לא רוצה שבבית שלי ישתו שתיה מתוקה, והבחור אמר לה כך – אם היינו מתחתנים לפני 5-6 שנים בגיל הרגיל הרי רוב הסיכויים שהיום הייתי שותה שתיה מתוקה כי היינו מגיעים להסכמה על זה, וכאן צריך לדעת ולהכניס טוב טוב לראש, לא חוזרים לגיל 22, וזה רק דוגמא אחת וכל אחד יחשוב על עוד ועוד דוגמאות גשמיות ורוחניות, וחייבים להתפשר גם על עקרונות יותר מהותיים לפי הנוסחא הנ"ל, לחשוב אם היינו מתחתנים לפני כמה שנים האם אחרי כמה שנות נישואין לא היינו מתפשרים על כזה דבר? (וכל אחד יסובב את ראשו ימינה ושמאלה ויראה כמה זוגות נשואים חשבו משהו והיום הם בכלל אחרת), כל אחד התפתח, כל צד יש לו צרכים משלו שהתפתחו עם השנים, חייבים לדעת, אין, אין לחזור אחורה, החיים המשיכו הלאה, זה נסיון שהקב"ה נתן לנו לכל החיים ולא רק לתקופה הזאת, וצריך לדעת להתמודד, זה לא קל, אבל זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, וההורים צריכים להבהיר את זה לעצמם וגם לילדים, לא הלך מה שרצינו בוא נשמח במה שיש, ולראות את הטוב במה שבחרנו, ולא לפחוד ממה יאמרו השכנים והחברים, כל אחד והפקע'לה שלו, אין אנו יודעים חשבונות שמים, והנסיון היותר גדול זה גם אחרי שהתפשרנו להראות לבחירה שלנו את/ה הלכתחילה, ולא חלילה להראות לו שהוא סוג ב' או ג' וזה ממש קשה וצריך עבודה מיוחדת.
דבר נוסף – והוא קשור גם לחלק שהתחלתי בו. כמה שיותר לצאת מחדר ההמתנה, לפעמים הילד או הילדה רוצים להתחיל איזה פרויקט כמו לימוד משהו חדש או ישיבה חדשה ועוד ועוד דוגמאות שרובכם בוודאי מכירים, וההורים אומרים למה? עוד רגע אתה מתחתן וסתם חבל על ההשקעה, זה אינו נכון וראוי, כי בסוף גם הזמן מתבזבז וגם הפרויקט נסגר ומפסידים פעמיים, תמיד עדיף ציפור אחת ביד משניים על העץ, ולא שאני בא לייאש מישהו, המציאות מוכחת כך, ועדיף להפסיד חצי פרויקט אם אי אפשר להמשיכו אחרי הנישואין, מאשר לא להתחיל בכלל. אל תמנעו את הילד מלהתפתח, זוג בני 21 אנחנו נותנים להם להתחתן ולנהל בית, כלכלית ומנטלית, וסומכים עליהם, ואילו הרווק הוא חסר אחריות, אי אפשר להפקיד בידיו כלום, הוא לא רציני, הוא הולל, למרות שהוא מבוגר בגילו ובשכלו, זה נרטיב של הציבור שלנו במשך שנים רבות, אבל לפחות אתם כהורים תוציאו מעצמכם את הנרטיב השגוי הזה ותנו לילדיכם להתפתח, להחליט, למצות את עצמו, ולקבל סיפוק ממה שהוא אוהב.
לתגובות והערות נא לפנות לאימייל
gad200200200@gmail.com
תרבות' 